מחליפים דיסקט – מהשרדות כלכלית לתכנון אסטרטגי ארוך טווח

הקיבוצים עומדים כיום בפתחו של עידן חדש. במהלך שנת 2013 סיימו הקיבוצים את הסדרי החוב שלהם ומרביתם ייצבו את המודלים הכלכליים של המשק לאחר המשבר.

לאחר שבמשך שנים תשומת ליבם של מנהלי המשקים והיחידות הכלכליות הופנו לתהליכי הבראה ולמציאת פתרונות למשברים הכלכליים ולהחזרי החובות של הקיבוצים, האחראים על התקציבים בקיבוצים מתמודדים כיום עם מצב בו יש יתרות מזומנים נזילות אולם אין מדיניות השקעות וחוב מגובשת עבור יתרות אלה.

בנוסף לסיום הסדרי הקיבוצים, מגמות  נוספות תרמו  להגדלת יתרות הנזילות בקיבוצים בשנים האחרונות:

• עליה בהכנסות הממוצעות של הקיבוץ ועליה בהכנסה הממוצעת וביתרה המשקית לחבר.
• בעשור האחרון היתה עליה של כ-80% בהכנסות של התאגידים המוחזקים על ידי הקיבוצים ועליה של כ – 50%-70% ברווח התפעולי של המפעלים.
• בעשור האחרון הקיבוצים בצעו השקעות בהיקפים שמעבר לפחת החשבונאי, דבר שכבר עכשיו מעלה את רמת ההכנסות – צפוי להימשך.

מאמר זה נועד לציין שלושה אפיקים אליהם יש להתייחס בעת גיבוש מדיניות השקעות לקיבוץ ועל כן יעסוק בשלוש סוגיות עיקריות:

• החזרי חובות פנימיים והשקעה בתשתיות קיבוציות
• שימור יתרות לבצורת עסקית
• ניהול השקעות וסיכונים

החזרי חובות פנימיים והשקעה בתשתיות קיבוציות

בהיבט זה חשוב לציין כי במרבית המקרים, הקיבוצים כיסו את ההתחייבויות החיצוניות שלהם אך טרם טיפלו בהסדרת החובות הפנימיים שלהם, בשלושה תחומים:

התחום הראשון הינו הסדרת הזכויות הפנסיוניות של החברים בקיבוץ והשלמת הפערים בכל הנוגע להעברת הסכומים המתאימים לחברים. בימים אלו פורסמו המלצת ועדת גילאון בנושא כאשר ההמלצה היא לחשב את הגרעון האקטוארי ולבנות תכנית ארוכת טווח לכיסוי החוב, בנוסף ממליצה התנועה הקיבוצית להעמיד את פנסיית המטרה על 50% מהשכר הממוצע במשק (ולא כפי שמצוין בתקנות הרשם על 35% בלבד). מעבר להיות נושא זה חשוב בשל העובדה שהוא טומן בחובו חשיפה לתביעות עתידיות,

במקרים בהם קיימים פערים בין המחויבויות הפנסיוניות לחברים  בקיבוץ ובין היתרה בקופות הפנסיה שלהם, יש צורך לגבש מדיניות המאפשרת לכיסוי הפערים באופן הדרגתי. המלצתנו היא לבנות מודל מדורג להגדלת הפנסיה כנגזרת מההתחייבות האקטוארית.

יש לציין כי בחלק גדול מהקיבוצים, הכיסוי הפנסיוני עומד לכל היותר על  המינימום הנדרש על ידי רשם האגודות. בשנים האחרונות ישנה דרישה מחברי הקיבוץ להעלות את פנסיית המטרה, חשוב להבין שהעלאה של פנסיית המטרה יכולה להסתכם בעלות  הנעה  בין מיליונים בודדים ועד לעשרות מיליוני ש"ח.

לדוגמא, אחד מלקוחותינו במגזר הקיבוצי התמודד בשנים האחרונות עם מצב בו חלק ניכר מהחברים הגיעו לגיל מבוגר, הקרוב לפרישה לפנסיה ובמקביל לקיבוץ לא היו יכולות פיננסיות משמעותיות אשר אפשרו לו להשלים את המחויבות שלו לחברים ולטפל בצרכים אחרים בקיבוץ בשנים הקרובות.

יחד עם הנהלת הקיבוץ בנינו מודל הבוחן את קצב פרישת החברים לפנסיה ואת היכולות של הקיבוץ לעמוד בתשלומים מבלי להסתכן בהגדלת סיכון משמעותית.

התחום השני הינו כספי חברים או פערים בתשלומים מול החברים. גם כאן, יש צורך לבנות תכנית המאפשרת יצירת איזון פנימי  מול החברים, מבלי לסכן את היציבות הכלכלית של המשק.

התחום השלישי הינו טיפול בתשתיות פנימיות של הקיבוץ, הכוללות כבישים ודרכים, מים ביוב וחשמל. חשוב לציין כי במקרים רבים תשתיות בקיבוצים שנקלעו לקשיים לא טופלו במהלך תקופת החזרי החוב ולכן הם נמצאים במצב בו למשל חברת החשמל עשויה לכפות טיפול בתשתיות החשמל. לכן, כדאי לתת את הדעת כבר בשלב זה לנושא הטיפול בתשתיות ולבנות תכנית להשבחתן. מעבר לחובת הטיפול בתשתיות, ישנה גם דרישה מחברי הקיבוץ הרוצים לשפר את רמת החיים שלהם לשדרוג התשתיות.

שימור יתרות לבצורת עסקית

בימים אלה הכלכלה העולמית מתמודדת עם משבר מתגלגל של למעלה מחמש שנים. אחד ההיבטים שמחזקים את אווירת המשבר הוא אי הוודאות הכוללת בתחומי אשראי, כח אדם, השקעות וכדומה. אמנם בתחילת המאמר ציינו כי הקיבוצים נמצאים בעידן בו הם אינם מתמודדים עם חובות משמעותיים אולם אין ספק כי משבר כלכלי עולמי משפיע על כולנו, בכל הענפים ובכל צורות ההתיישבות.

מכיוון שלקיבוצים יש אחריות לדאוג לפרנסתם ולרווחתם של חברי הקיבוץ, העובדים במשקים או בחברות הקיבוציות, אנו ממליצים לשריין סכום קבוע- "כרית בטחון פיננסית", הנגזר מצרכי הון חוזר מהוצאות קבועות של המערכת והחזרי חלויות וצרכי השקעות. סכום זה יאפשר לקיבוץ להתמודד בצורה שקולה ורגועה עם קשיים כלכליים שעלולים להגיע, מבלי ליצור לחץ כלכלי על החברים עצמם.

ניהול השקעות וסיכונים

לאחר ש"רשמנו צ'קים למשכנתא (חובות פנימיים ותשתיות) ולביטוח (שימור יתרות)" במקביל, דאגנו לטפל בהחזרי החוב הפנימיים ודאגנו ליציבות הכלכלית העתידית של חברי הקיבוץ, הגיע הזמן לגבש מדיניות השקעות שמטרתה לנצל הזדמנויות עסקיות ולהשקיע בפעילות הכלכלית ובשגשוג של הקיבוץ ושל החברות שבו.

בבואנו לגבש מדיניות השקעות וניהול סיכונים יש לשמור על מספר עקרונות בסיסיים וחשובים:

הראשון הוא שיש לשריין לכל השקעה, שבכוונתנו להשיג מימון בנקאי עבורה, 40% מהסך הכולל שלה. כלומר: אם בכוונתנו להשקיע 10 מיליון שקלים בהשקעות לפתוח עסקי , עלינו לשריין 4 מיליון שקלים בהון עצמי. זאת בשל העובדה כי הבנקים, בבואם להעניק הלוואות להשקעה רואים באחוזי המינוף סיכון ומתמחרים אותו בהתאם. לכן, על מנת שנוכל לגייס את הסכום הרצוי מהבנק, באופן יעיל ומבלי לשלם ריבית גבוהה, עלינו לשריין את ההון העצמי הדרוש.

העקרון השני הינו שמירה על רמת דירוג אשראי מינימלית של הקיבוץ מנקודת ראות של המלווים ושל חברי הקבוץ לצורך ביצוע השקעות. לצורך ניתוח העיקרון השני יש להסביר מהם דירוגי אשראי וכיצד הם משפיעים על הפעילות הכלכלית של הקיבוץ: דירוג אשראי מוענק ליחידים או לארגונים כלכליים על ידי חברות שמתמחות בכך – בהן S&P, מודיס ופיץ'.

מטרת הדירוג היא להעריך את כושר הפירעון של הארגונים ונחלק בדרך כלל לשתי קטגוריות עיקריות: דירוג השקעה ודירוג ספקולטיבי.

גופי השקעה ואנשים פרטיים נעזרים במעריכי החוב החיצוניים וכן הבנקים בונים דרוגים שלהם כדי לתמחר חוב או להחליט אם להלוות . ממנפיק בעל דירוג גבוה הם ידרשו ריביות נמוכות יחסית, משום שהם יעריכו שסיכויי המנפיק לשלם את מלוא החוב בזמן הם גבוהים. ממנפיקים בעלי דירוג ספקולטיבי הם יבקשו ריביות גבוהות יותר. דירוג האשראי מחולק לשש רמות, החל מדירוג אשראי נמוך מאוד המהווה איתות לסכנה מפשיטת רגל, המוגדר כ- D . הרמה הגבוהה ביותר היא דירוג AAA המציין סיכון נמוך מאוד.

המלצתו היא לשקול השקעה כאשר הקיבוץ נמצא בדירוג אשראי בינוני, המוגדר כ- BBB, או בדירוג גבוה מכך. השקעה בדירוג אשראי נמוך מכך תציב את הקיבוץ בקשיי מימון בתחומים אחרים.

יתר על כן, בבואנו להקצות סכום להשקעה, עלינו לוודא כי סכום זה אינו מותיר אותנו בסיטואציה בו אנו יורדים בדירוג ביותר מרמה אחת בטווח הקצר וקיימת היכולת לחזור לרמת הדרוג הנוכחית בטווח הארוך. כלומר – אם הקיבוץ נמצא כיום בדירוג A (סיכון נמוך- בינוני), ההשקעה יכולה להוריד אותנו בדירוג לדרגת סיכון בינונית בלבד, של BBB. כמובן ההמלצות לקיבוץ המדורג AAA (סיכון נמוך מאוד) ישנה יכולת ולפעמים אף רצוי לבצע השקעות ללא קשר לירידה בדרגה אחת או שניים.

העקרון השלישי הינו יחס עודף של נכסים/בטחונות מול התחייבויות חיצוניות ופנימיות לצורך קבלת אשראי למינוף השקעות – יש לבחון את היכולות למינוף לפי מודל שמצד אחד משקלל את הנכסים המאזניים לפי ערכם לביטחון (הביטחון תלוי בסוג הנכס- מזומנים הינם לפי 100% בטחון למשל ואילו לקוחות לפי 50-85% בלבד) ומהצד השני בוחן את ההתחייבויות בערכן המלא. כאשר הנכסים לביטחון עולים על ההתחייבויות אנו לומדים מכך שקיימת יכולת למינוף נוסף בקיבוץ על חשבון נכסים קיימים (בהנחה ואלו לא משועבדים) ולהיפך. התחשבות בהתחייבויות הפנימיות במודל זה תתן את התשובה לא רק ליכולת מינוף אל מול המערכת הבנקאית אלא גם את התשובה האם נכון לקיבוץ לקחת מינוף נוסף.

העקרון הרביעי הינו שמירת נזילות מספקת – יש לבחון את הצרכים בגינם אנו נדרשים לשמור כספים כגון: השקעות נדרשות, הון חוזר והוצאות נוספות אותן נבחן ונחליט מה התקופה הנכונה לשמירת הכספים הנדרשים ובהתאם לכך נוכל להחליט על אפיקי ההשקעה המתאימים.

דוגמה:

ריכזנו עבורכם שתי דוגמאות לסוגיות במדיניות השקעות בהם עסקנו בשנים האחרונות על מנת לאפשר לכם להבין כיצד יש לבנות מדיניות השקעה נאותה:

הרחבת הדירות מול הגדלת הסיכון

קיבוץ בדרום החליט כי ההתחייבות החשובה ביותר בעיניו היא להרחיב את שטח דירות חברי הקיבוץ, לאחר יציאה מוצלחת מתקופת המשבר הכלכלי, בה היו מעורבים החברים.

לאחר בדיקה של היכולות הפיננסיות של הקיבוץ, שהיה במצב סביר מבחינה כלכלית, עלה כי השקעה בהרחבת הדירות תגרור בעקבותיה את הגדלת הסיכון הכלכלי של הקיבוץ וירידה בדירוג האשראי.

יחד הגדרנו אבני דרך ופרמטרים איכותיים וכמותיים שיאפשרו לקיבוץ לבחון את העיתוי הטוב ביותר לתחילת ההרחבה לחברים ופריסת הפרויקט לאורך זמן ממושך יותר ומנענו את הגדלת הסיכון של הקיבוץ.

הדרך הנכונה למדיניות השקעה

קיבוץ בעל יכולות פיננסיות משמעותיות ביקש לבחון את פרוטפורליו העסקים הקיימים בקיבוץ ולקבל המלצות בנוגע לחלופות השקעה העומדות בפניו. בתחילה בחנו מהו גובה "גבולות" ההשקעה של הקיבוץ, מהו סכום ההשקעה האפשרי לביצוע בקיבוץ ללא הגדלת הסיכון של הקיבוץ.

קביעת גובה גבולות ההשקעה התבצעה תוך התחשבות בכל ההתחייבויות החיצונית (בנקים) והפנימיות (קהילה/ חברים) ותוך מימוש יעדים שהוגדרו על ידי הקיבוץ כגון שמירה על כרית בטחון.

בשלב השני, נותחו כלל תחומי העסקים הקיימים בקיבוץ ונבחן האם ניתן לפתח את אחד מתחומים אלו ולאפשר לתחום נוסף להתפתח כך שלא יהיה רק תחום אחד עיקרי ודומיננטי בקיבוץ.

בשלב השלישי, נבחנו ההשקעות האפשרויות לפיתוח העסקים הקיימים כיום בקיבוץ תוך הבנת המשמעויות הכלכליות של ההשקעות וקביעת לוחות זמנים לביצוע.  בשלב האחרון, נבחנו השקעות חיצוניות בתחומים שלא קיימים בקיבוץ תוך בחינה של פרמטרים לבחינת ההשקעות:

• אופן ההשקעה- שיעור האחזקה.
• סוג החברה- סינרגיה/ ללא סינרגיה לפעילות קיימת.
• מינוף נדרש.
• אופי ההשקעה- קרוב/ רחוק מהבית, עם/בלי קשר ליכולות החברים.

לבסוף, הוצג מודל קבלת החלטות הנותן ניקוד לכל פרמטר נבחן על מנת לקבל החלטות בצורה מסודרת.