office2@ovedgubi.com | 
09-767-4835
התנועה הקיבוצית עברה בשני העשורים האחרונים תהליך מדהים של הבראה והסדרה מחדש. אילו היו שואלים "מומחים" למיניהם, אי שם באמצע שנות התשעים, מהי ההיתכנות של המשכיות היישובים המוגדרים כ"קיבוצים", לנוכח המאפיינים העובדתיים דאז, קרי משבר כלכלי – חברתי- דמוגרפי- ערכי וכו', התשובה הסבירה של אותם מומחים הייתה שאין תוחלת ליישובים האלה. ובכל זאת, באופן מעורר השתאות ועוד ייחקר בספרות העוסקת ביציאה ממשבר של ארגוני אנוש גדולים, אנחנו עדים בחלוף כעשרים שנה למציאות אחרת באורח דרמטי, של התחדשות ומעבר לצמיחה דמוגרפית, כלכלית וחברתית. התופעה המרשימה הזאת מעמידה כיום בפני הקיבוצים אתגר חדש (בצד האתגרים שממשיכים להעסיק אותם בתחומי הקליטה, הבנייה וכוד'): אתגר ההגדרה מחדש של החזון.
אריק כהן, חבר קיבוץ נחשונים העוסק מזה כ- 15 שנים בייעוץ ארגוני בקיבוצים, מושבים ומועצות אזוריות, מסייע ומלווה קיבוצים מתחדשים ושיתופיים כאחד, בתהליך הגדרה מחדש של החזון.
במאמר זה, הוא חולק אתנו את הצורך בחזון קיבוצי חדש ואת הדרך להגשמתו.
מהו חזון?
חזון הוא תיאור של מצב עתידי רצוי או הגדרה עצמית המבוססת על ה- Raison d'etre של הקבוצה או הארגון. מטרתו היא להגדיר מה מייחד את הארגון וכיצד הוא פועל על מנת להגשים את המציאות העתידית המיוחלת.
למה קיבוצים צריכים חזון?
ראשית חשוב להבהיר שהמונח "קיבוץ מתחדש" מקיף תחתיו צורות שונות ופרשנויות מגוונות של המודל המכונה "רשת ביטחון". אחד היתרונות של המודל הוא שאיפשר מנעד רחב של פרשנויות ויישומים בהתאם למאפיינים, לרצונות ולאילוצים של הקיבוצים שאימצו אותו.
בניית חזון לקיבוץ המתחדש אינה מובנת מאליה. זאת במיוחד לאור האידאולוגיה המקורית של התנועה הקיבוצית. האידאולוגיה הקיבוצית המקורית היתה אוניברסלית ועל זמנית וכללה את כל תחומי החיים – החל מהיחסים שבין אדם לחברו, דרך הזיקה לקבוצה ולקהילה והאידאולוגיה המשקית והכלכלית, וכלה ליחס בין הקהילה לציונות ולמדינת ישראל. את כל אלה קבע עקרון בולט אחד: הגורם הדומיננטי הוא הקולקטיב והיחיד משרת את מטרותיו.
בשנות השמונים והתשעים, בעקבות המשבר שעברה התנועה הקיבוצית, כ- 80% מהקיבוצים שינו את המבנה הכלכלי והחברתי שלהם ועברו הפרטה. קיבוצים אלה זכו לכינוי "הקיבוץ המתחדש".
כחלק מתהליך ההתחדשות וההפרטה הקיבוצים מתחדשים נפרדו מהפרדיגמה האידאולוגית ההסטורית ,
הקיבוצים המתחדשים הצליחו ליצור לעצמם מציאות טובה יותר, צמיחה כלכלית ודמוגרפית וקהילות מתחדשות. במסגרת הזו, הם מבקשים להמציא ולממש פרשנות חדשה לערכים ההיסטוריים של שותפות וליחסי הגומלין בין היחיד לכלל. .
הקיבוצים שזיהו את הצורך בחזון עדכני, הגדירו את הצורך בניסוח תעודת הזיהוי שלהם והייחוד הקהילתי שלהם, למול האופציות הקהילתיות האחרות (ישובים קהילתיים, מושבים, שכונות וכולי) ואת המציאות העתידית שלהם.
צורך זה מתמקד בהגדרת מקומו של היחיד בקהילה, באופי השותפות בין היחידים ובאופי הקהילה עצמה והתרומה שלה למציאות הלאומית שלנו.
אם מסתכלים על כל אלה באופן יותר פילוסופי, הרי שהחזון נועד למנוע תהליך של אינרציה ושל אובדן דרך. בפרקי אבות אנו למדים כי אחד העקרונות החשובים לחיים הוא "דע מאין באת ולאן אתה הולך". החזון הקיבוצי נועד להגדיר לאן אנו הולכים. בלעדיו, לא ניתן יהיה להגדיר את הדרך שאותה אנו מבקשים לעשות כיחידים וכקהילה. אגב, בהקשר זה, גם קיבוצים שיתופיים רבים מבינים שנדרשת פרשנות חדשה של הערכים השיתופיים שלהם, על מנת לתת להם תוקף בר קיימא במציאות המשתנה.
מה העקרונות של החזון הקיבוצי החדש?
החזון הקיבוצי החדש נועד להגדיר שותפות בין עצמאים החיים בקהילה בעלת מימד שותפות חזק מאוד, הכולל שותפות על נכסים, משאבים ומידה משתנה של ערבות הדדית על פי החלטות החברים. בשל כך על החזון להישען על שלושה עקרונות שמבדילים הגדרת חזון קהילתי מהגדרת חזון עסקי:
- דמוקרטיה פעילה הכוללת מעורבות של החברים בחיי היום יום של הקהילה שלהם, בדגש על שיתוף, מעורבות אקטיבית והשתתפות פעילה בתהליכי קבלת החלטות.
- ערבות הדדית מעשית, הבאה לידי ביטוי במנגנונים של סולידריות חברתית ובמימון ושותפות בפעילות קהילתית, בתחומי חינוך, הרווחה והבריאות ובהבטחת רמת חיים נאותה לחברים הוותיקים בזכותם קיימים כיום יישובים קיבוציים במציאות הישראלית. ללא מנגנון כזה לא ניתן יהיה לדבר על קיבוץ בו יש ערך מוסף ערכי. לדוגמא: קיבוצים מחודשים רבים כמפעילים מנגנון מיסוי פרוגרסיבי שמטרתו לממן ערבות הדדית, סבסוד שרותי חינוך, בריאות, רווחה ועוד.
- חינוך לערכים הכרחי גם הוא. לחינוך הקיבוצי במתכונתו הקודם היתה תרומה מכרעת להתפתחותה של מדינת ישראל. על מנת לכונן חזון ולהגשים אותו, חובה לחנך לערכים ולטפח אותם משום שבלעדי החינוך, לא ניתן להעביר את הלפיד לדור הבא אל מול הזרמים האינדיווידואליסטיים החזקים בחברה הישראלית בימינו.
איך בונים חזון קיבוצי חדש?
בטרם נדבר על ה"איך" חשוב לציין שתהליך הבניה של חזון קיבוצי חדש נשען על מספר "עוגנים" המהווים תנאים קריטיים:
- אימוץ של שיח שאינו מושתת על שיח של זכויות (מה מגיע לי בתמורה למה) אלא מטפח שיח של זהות החוקר את המהות של הקהילה שאנו רוצים לבנות יחד.
- יצירת קשר וחיבור אמיתי בין חברי הקיבוץ. זאת במיוחד בתקופה של התכנסות למשפחה ושל אינדיבידואליזם. בניית החזון תלויה ביציאה החוצה מחיי המשפחה והיום יום, כדי ליצור תשתית למחשבה קדימה על עתיד רצוי.
- שותפות מרבית של חברי הקהילה. זהו תנאי יסוד, הרי בהגדרה חזון של קהילה לא ניתן לבנות ללא השתתפות פעילה ומשמעותית של חברי הקהילה. תהליך אמיתי של חזון צריך להתחיל מלמטה ולעלות הלאה להנהלת הקיבוץ.
מתווה ליצירת חזון
הצורך בחזון מתחיל מהתעלות מעל השגרה המבורכת, מהשאיפה להסתכל מעבר ליום יום, לתפקוד השוטף (המוצלח לרוב) של המערכות השונות בקיבוץ..
במילים אחרות החלטה על תהליך חזוני מתחילה מתחושה של "חסר משהו"…הנהגת עוצמתית של קיבוץ מבינה כי יש צורך במבט צופה עתיד ובהיערכות לו ולא פחות מכך מבינה שבהיעדר חשיבה חזונית פרואקטיבית ומושכלת בררת המחדל איננה המשך המצב הקיים כי אם היגררות לאחר הסטיכיה.
לאחר קבלת ההחלטה על הצורך בהגדרה מחדש של החזון, מוקם צוות היגוי הכולל ייצוג לכל קבוצות האוכלוסייה ולבעלי התפקידים בקיבוץ. מטרת הצוות היא לתכנן את התהליך, לבנות אותו ולנהל אותו לכל אורכו.
בשלב הבא ניתן למפות נושאי ליבה לחזון, דוגמת גודל יישוב, קליטה, ערבות הדדית, דמוקרטיה, חינוך, תרבות, צמיחה דמוגרפית, חזות היישוב ועוד. בהתאם למיפוי זה מתחילה עבודה של צוותי משנה אשר יעלו שאלות לדיון והצעות שונות אשר יזכו לאינטגרציה ע"י צוות ההיגוי.
בשלב הבא, יתקיים דיון ציבורי רחב אודות השאלות וההצעות הללו, בשלל טכניקות של דיון שאינן פוסלות האחת את השנייה: קבוצות מיקוד הומוגניות והטרוגניות, חוגי בית, מרחב פתוח, סקרים אינטרנטיים ועוד . מימד להצלחה של הדיון הקהילתי הזה הנם מידת ההשתתפות בו והיכולת לקיים שיח פתוח, מקבל ומכיל שונות.
השלב האחרון הנה שלב עיבוד התוצרים של הדיון הציבורי לכדי אמירה חזונית מגובשת המובאת לאישור אסיפת הקיבוץ ואחרון חביב, תשמש בשנים הבאות נר לרגלי הגופים המנהלים את הקיבוץ ומסגרת להחלטות העקרוניות ולתכניות הרב שנתיות שלו.
איך שומרים על החזון ומגשימים אותו?
על מנת להפוך את החזון מאופק שאליו לא מגיעים אלא למתווה לדרך חשוב לשמר את התהליך ולהיות בתהליך מתמיד של הגשמתו.
התהליך כולל הגדרת מטרות ויעדים להגשמת החזון, בניית מנגנונים וחשוב מכל, בניית סרגל של אמות מידה שיאפשר לבחון את עמידתנו בחזון.